החלטה בתיק ת"א 2147-08

1.         לפני בקשת התובעת מיום 7.5.13 למינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטרי.

            בבקשה נטען כי בעקבות תאונת הדרכים, התקבלה התובעת במחלקת המיון בבי"ח סורוקה וטופלה, בין היתר, בקופת חולים כללית. כן נטען, כי בחוות דעתו של המומחה בתחום הראומטולוגי, פרופ' מ. פרס קיימת התייחסות להפרעות הנפשיות.

2.         בקשת התובעת נתמכת בתצהירה בו נאמר, בין היתר, כי היא "סובלת משינה קלה ובלתי שקטה ומעייפות יתר מלווים אותי מחשבות שווא ומחשבות רעות על התאונה מלוות בחרדות, פחדים וחששות מפני נסיעה, נהיגה והמצאות בקרבת כלי רכב בפרט" (ר' סע' 3).

3.         לבקשת התובעת צורף מסמך של משרד הבריאות המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע מיום 9.5.10, אשר הופנה לרופאת המשפחה בו נאמר בין היתר כי התובע ללא תסמינים של תסמונת פוסט טראומטית והתמונה מתאימה יותר לאבחנה של:

"post-concussion with secondary depressive features."

            מסמך נוסף שצורף הינו מכתבה של ד"ר אבדלומוב אנג'ליקה בו מתייחסת זו למכתב דלעיל.

מסמך נוסף שצורף הינו של משרד הבריאות "המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע" מיום 9.8.11 בו נאמר בין היתר כי התובעת הופנתה לראשונה להערכה פסיכיאטרית בחודש מאי 2010 במסגרת השלמת בירור מכיוון שהיתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 29.06.07, בתום פגישת הערכה קלינית ראשונית אובחנה:

"post-concussion with secondary depressive features."

            בבדיקה שהתקיימה באותה עת התמונה הקלינית המסתמנת הינה של:

"Syndrome  "post-concussion ו- "mixed depressive and anxiety disorder"

מסמך נוסף הינו סיכום ביקור מחודש אפריל 2011 במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע.

כמו כן צורף מסמך בדיקת רופא פסיכיאר (ד"ר הדר שלו) בו נאמר בין היתר שהתובעת מתלוננת כי היא נמצאת במצב רוח ירוד, עצבנות ורגזנות, פגיעה קוגניטיבית, הפרעות שינה וסף תסכול נמוך. בבדיקה ניכר אפקט דיכאוני יציב מלא ותואם ומומלץ לנסות טיפול  ב-

Snri - שיוכל להוביל לשיפור הן של תסמיני כאב ופיברומיאלגיה והן של תסמיני דכאון.

4.         המומחה מטעם בית המשפט בתחום הראומטולוגי פרופ' מ. פרס בחוות דעתו מיום 20.1.13 ציין בין היתר כי  מבחינת הפיברומיאלגיה והקשר לתאונה ועד היום מצב התובעת מתאים לנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 35 (1) ב, להערכתו בעיותיה הנפשיות של התובעת אינן קשורות אך ורק לחבלת התאונה "פגיעותה הרבה באינטראקציות הבין אישיות" (ר' סיכום ביקור אצל ד"ר איזבלה טלסניק ב- 9.8.2011). היותה אם חד הורית הגרה ונעזרת בהוריה, תורמים גם הם למצבה הנפשי מעבר לנכות של 10% שהוא העריך כנובעת מהפיברומיאלגיה ושהיא לצמיתות. המומחה בדעה כי ככל שהתובעת תמצא עבודה מתאימה מצבה ישתפר גם מבחינת ההפרעות הנפשיות (דיכאון וחרדה) (ר' עמ' 13 לחוות הדעת).

5.         הנתבעת בתגובתה בכתב מתנגדת לבקשה. לדבריה המסמך הרפואי הראשון שעניינו בעיות נפשיות הינו מיום 9.5.10 דהיינו בחלוף כשלוש שנים ממועד התאונה ועניינו תלונותיה הסובייקטיביות של התובעת, לא קיים רצף של תיעוד רפואי המלמד על קשר לכאורה בין התלונות לבין התאונה.

            לטענת הנתבעת פנייתה המאוחרת של התובעת לטיפול הינה  מגמתית ולא כנה וכך במסמך מיום 9.8.11 מציינת הפסיכיאטרית כי המטופלת אובחנה בנובמבר 2009 כסובלת מפיברומיאלגיה ואף נינתה הערכה קלינית בתום פגישת אינטייק עימה (ר' סעיף 3 לעיל) ומאז היא לא נבדקה במסגרת היחידה וחל נתק מוחלט במהלך שלושה חודשים מאז הבדיקה הראשונה והיא יזמה טלפונית את הפגישה כאשר אחת הסיבות היא צורך במסמך רפואי מפסיכיאטר לעובדת שיקום של הביטוח לאומי.

לטענת הנתבעת העובדה שהתובעת "שתקה" שלוש שנים מבלי לפנות לטיפול מדברת בעד עצמה ומורה שאין קשר בין התלונות לבין התאונה עצמה וכך אף במסמך מיום 9.5.10 נרשם כי לא קיימים תסמינים של תסמונת "פוסט טראומטית" .

6.         עוד טוענת הנתבעת כי המומחה בתחום הראומטולוגי ציין בחוות דעתו כי מחלת הפיברומיאלגיה מתבטאת בהפרעות מן הסוג שעליהן מתלוננת התובעת כמו למשל: עייפות, הפרעות שינה, הפרעות קוגניטיביות, דיכאון מינורי (ר' עמ' 11 ו-12 לחוות דעתו).

            מכאן שעצם מחלת הפיברומיאלגיה מוצא ביטוי גם במחלות נפשיות ולא מדובר בלקות נפרדת העומדת בפני עצמה ומכאן שאין מקום למינויו של מומחה רפואי נוסף, שכן הבעיות הנפשיות שהן רכיב יסודי במחלת הפיברומיאלגיה נלקחו בחשבון בקביעת נכות זו ומינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטרי יהיה בגדר כפילות ויכול ויגרום לסיבוך עקב קביעת נכויות חופפות בגין אותן בעיות. זאת ועוד הנתבעת מדגישה כי המומחה מטעם בית המשפט ציין כי בעיותיה הנפשיות של התובעת אינן קשורות אך ורק לחבלת התאונה (ר' סעיף 4 לעיל).